<h1>ארחות חיים הלכ' טרפות סימן ל"ח</h1>
<h2>דף מו.</h2>
ובעוף עד בין אגפיו כלומר שנגד בין הכנפים הוא כח חוט שדרתו מפני חבוט גדול שמתחבט שם בכנפיו ואם יפסק שם החוט אפס כחו אבל משם ולמטה אינו צריך חוזק כ"כ ולא יטרף בפסיקתו והוא נדון כבשר והר' יהונתן הכהן ז"ל הוא מחמיר לאסור עד למטה מן האגפים שעד אותו מקום צריך לכח גדול וכן דעת הר"ז ז"ל וכן פסק הרשב"א. אבל למטה ממקומות אלו בין בבהמות בין בעוף אין חוששין אל החוט בין נפסק העור בין הומרך המוח שבו והבעל התוספות ז"ל כתב דיש להסתפק אם למטה מגוף העצם של כנף המחובר לגוף או למטה ממקום חבורו.
<h2>דף נ:</h2>
קרועה כיצד. בהמה שנקרע בה רוב בשר החופה רוב הכרס בבטן אע"פ שלא הגיע הקרע לכרס עד שנראית טרפה. והרשב"א ז"ל (בתורת הבית הקצר בית ג' שער ג' דין קרועה) כתב ולא יראה לי כן אלא עד קרע מפולש ע"כ. ושיעור אורך הקרע בבהמה גדולה טפח. ובקטנה רוב אורך הבשר החופה רוב הכרס ואע"פ שאין באורך הקרע טפח. נקדר הבשר הזה בעגול או באורך. אם היה יותר מכסלע והוא כדי שיכנס ג' גרעיני תמרה זו בצד זו בדוחק הרי זו טרפה. שאם ימתח קרע זה יעמוד על טפח.
<h2>דף נא.</h2>
נפולה כיצד. בהמה שנפלה ממקום גבוה עשרה טפחים או יותר חוששין וכן אם נפלה בבור או במקום נמוך כל זמן שיש מכרסה עד מקום שנפלה עשרה טפחים יש בה משום רסוק איברים וכן אם הכה אותה במטה או באבן ורסק או רצץ אחד מאברי חלל הגוף עד שנתרוצץ בסבת זו עד שתפסד צורתו הרי זו טרפה.
<h2>דף נא:</h2>
נפלה והלכה אין חוששין לה וכשרה לגמרי ואינה צריכה בדיקה ואע"פ שלא שהתה מעת לעת בד"א בשהלכה הלוך יפה כדרכה אבל הלכה והיא צולעת צריכה בדיקה שאין הלוך זה מוציאה מידי ספק וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל. קפצה מעצמה אין חוששין לה דודאי אמדה נפשה. הניחה למעלה ובא ומצאה למטה אין חוששין לה שמא נפלה אע"פ שהיא כואבת ואינה עומדת ואפילו גבוה כמה מרדעות ואפילו מארובה שבאמצע הבית דאמרינן לעולם דמדעת קפצה ואמדה נפשה.
<h2>דף נד.</h2>
בהמה שנפשט עורה בין [שנקרע] ביד בין (ברגל) [בחולי] טרפה. ואם נשאר בה מן העור רוחב סלע על פני כל השדרה כולה ורוחב סלע על הטבור ורוחב סלע על כל ראשי איבריה מותרת. וכן אם לא נפשט ממנה רק רוחב סלע על פני כל השדרה או מעל הטבור או מעל ראשי איבריה ושאר העור קיים הרי זו ספק. וכתב הר"ם במז"ל וי"ל שמתירין אותה.
<h2>דף נו:</h2>
וכתב הרז"ל וה"ה בעוף שנמרטו כנפיו כלומר שנטלה נוצת הכנפים אי נמי אפילו נוצת כל הגוף בין הנוצה הגדולה בין הנוצה הקטנה טרפה שהנוצה לעוף כמו העור לבהמה. וכתב הבעל העיטור ז"ל אנן דלא קים לן שיעורא אזלינן לחומרא ולא מכשרינן לה אלא בשיעורא זוטא דלית בה ספקא. וכתב אדני זקני הר' דוד הכהן ז"ל בהלכותיו וז"ל טרפות נמרטו כנפי העוף לא מצאנו אלא אפילו נמרטו כנפיה הגסים או אפילו הנוצה הדקה כשר ולא אמרינן דהוי כגלודה בבהמה דלא דמי [דבבהמה] לא נשאר עור שיגין עליה אבל הכא אע"פ שנטלה הנוצה עורו מגין עליו ואע"פ דכחשה אינה מתה מפני זה ולכך כשרה עכ"ל וכן נמי דעת הרשב"א ז"ל (ת"ה הקצר בית ב' שער ג' בדין גלודה, נטלה העור של בהמה) וז"ל העוף שנטלה נוצתו כשרה.
